הגבר מקדש (הרי את מקודשת לי) את
האישה ובכך מתרחץ מעוונותיו (שהרי ידוע שעוונותיו של אדם נמחלים לו ביום חתונתו).
ובמה הוא מקדשה?
בדבר שהוא שווה פרוטה ככרפס (המשנה
אומרת שמקדשה בפרוטה או שווה פרוטה) או אפילו חצי מצה(יחץ). וכיצד הוא מקדשה?
באמירה (מגיד), וכשהיא מתקדשת אז גם
היא מתרחצת מעוונותיה .
אחרי הסעודה של המוציא הוא רואה מה
הוא מצא, ולפעמים הוא רואה שהדבר קשה כמו מצה עד שזה נעשה לו כמו מרור, אז הוא
מבין שאין לו מה לעשות אלא שהוא חייב להתמודד עם הכל, ולכן הוא כורך את המרור
וממשיך הלאה.
וכדי שהכל יסתדר סופית הם יושבים
לאכול שהרי ידוע שגדולה לגימה שמקרבת בין שני שונאים וק"ו בין שני אוהבים.
ואז הם מבינים שניהם כמה
מבורך מה שהיה צפון ולא מובן להם עד עכשיו למה היה להם כל כך מרור, רק שעכשיו
שניהם מהללים על כך שזה הדבר שקירב בינהם ומתרצים.
יהושע אודרברג, ישיבת "מורשת
יעקב", שיעור ד'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה