בדיני איסור והיתר אנו מוצאים מושג
הנקרא חנ"נ - חתיכה נעשית נבילה - כלומר שהחתיכה (אוכל) אשר מצויה לפנינו
אסורה כולה מכיוון שהיא כנבילה (יש בה איסור שהשפיע על כולה).
הדבר אשר מייחד את האזרח מספר 1, את
הנשיא, זו היכולת שלו להעניק חנינה - כלומר פטור והיתר לדבר אשר אדם פשע בו.
אך יש מקרה בו הנשיא הוא זה שעושה את
החנ"נ בגלל שהוא שוכח את היכולת שלו האישית לתת חנינה ואז הוא בעצמו אחר כך
בגלל מעשיו צריך לחפש מי שיחון אותו.
כאשר האדם לא דבק במשימתו, בתפקידו, במטרתו
העיקרית אליה נשלח ולא שם[1]
לנגד עיניו את העיקרון שאת הדבר אשר הוא צריך לעשות אף אחד אחר לא יכול לעשות (חובת
האדם בעולמו), אז מתחילה ממילא התמרדות וירידה במעשי האדם עד אשר הוא מתעסק בדברי
ומעשי נבילה עד אשר כולו נעשה נבילה - וכבר הוא צריך לבקש חנינה.
וחנינה זו אפשרית - אך קשה להשגה. כיצד?
היא תתאפשר רק בביטול ב-60 כנגד כל
החתיכה, כנגד כל האדם.
וכיצד יבטל ב-60? מה זה בכלל לבטל
אדם ב-60?
במסכת אבות כתוב[2]
ש"בן שישים לזקנה", אז חשבתי כאשר למדתי משנה זו, איך זה קשור אלינו? הבנתי,
שהרי האדם חוטא ועושה מעשים אסורים מפני שבוטח בעצמו ולא מקשיב לאשר אומרים לו, לציווים
שמצווים אותו (אף שהוא יודע ש"אין חכם כבעל הניסיון"), וכל זאת מפני
ש"האדם קרוב אצל עצמו". אך הוא לא יודע שכמה שיהיה קרוב אצל עצמו (עצמות=גוף),
הוא רחוק מעצמיותו (עצמיות=רוחניות=אישיות), ולכן בשביל להתקרב חזרה לעצמיותו ולא
רק לעצמותיו עליו להיעזר במי שמכיר את הדרך (שרואה את המבוך מלמעלה ויודע היכן
הדרך הנכונה לצאת ממנה), ואלו דווקא הזקנים.
לא אלו שמשחקים שש-בש במרכז העיר, אלא
אלו שקונים חכמה (זקן - זה קנה חכמה) ולומדים מהחיים, כפי שכבר אמרנו שהרי"
אין חכם כבעל הניסיון".
ועל ידי שיבטל עצמו האדם ויקשיב למי
שכבר הגיע ל-60, שהגיע לזקנה, אז יחזור להיות כמעט מושלם (שהרי אין מושלם ממש), ויוכל
להמשיך בחייו בקדושה, ולא יצטרך לזרוק את כל חייו לטמיון (כפי שהיה קורה לאותה חתיכת
מאכל אילולא ביטולה ב60).
אז בעל החנינה - האדם בעל היכולת
האישית שמותאמת רק לו, צריך להיזהר מחנ"נ - ממעשי נבילה, כי אז יצטרך לרדוף עצמו
עד שישיג לעצמו חנינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה