גליון 7 - דבר המערכת

אמירה פשוטה היא אמירה ברורה, שאינה משתמעת לשני פנים; זו לפחות ההבנה הפשוטה. ברורה השאיפה לדיבור חד-ערכי, שלא יישמע אחרת לכל אוזן שומעת. עם זאת, הדובר אינו מסוגל לקבוע לשומע את ההבנה שתצמח בתוך השומע; היכולת להוציא מן ההקשר (בכוונה או בתמימות) קיימת תמיד, גם אם לעיתים פחות שכיחה או נוחה. קיים פער מובנה בין הדובר לבין השומע, הנובע מהבדלים במבנה הנפש, הרקע החברתי, החינוך וכיוצא באלה. מילה תמימה עלולה להישמע כקללה או כרמיזה שאינה ראויה, וכל זאת מבלי שהדובר מודע לאפשרות שכזו. מנגד, גם השומע אינו יכול לדעת בוודאות מהי כוונת הדובר.

פשטות היא אחת, היא אינה מורכבת ממספר גורמים. המציאות אינה פשוטה. ההבנה שלנו תלויה בגורמים רבים; היא אומנם אחת, אך היא נובעת ממרכיבים שונים. למשל, היום החולף והרגשות שהציף, משפיעים במידה ניכרת על ההתנהגות בהמשך היום. איננו כבולים אל התחושות, אך כדי שהן לא ישפיעו על המציאות המעשית, עלינו לבחור ולרצות בהתנהגות אחרת; בכל מקרה, ההתרחשויות משפיעות עלינו, גם אם לא נאפשר להן ביטוי חיצוני.

טעם הוא אחד. רגש הוא אחד. ה' אחד. התפיסה האנושית מפרידה בין הגורמים המהווים את האחדות. הניסיון לזהות את התיבול שיצר את הטעם; את הסיבות שבגללן נוצר רגש לא מוסבר, מפשיט את המציאות ומחלק אותה למרכיבים שונים ונפרדים. בפועל המרכיבים אינם נפרדים, הם מזוגים בצורה שיצרה מציאות חדשה. למשל, שילוב של כעס וחוסר הצלחה נקרא פעמים רבות תסכול.

המציאות אינה טהורה, אלא בלולה - ואחדותית. שילוב של שני צבעים אינו יוצר סתם ערבוביה של שני צבעים, אלא צבע שלישי. כך, גם שמחה בהצלחה פרטית ושמחה בהצלחת האחר, אינה זהה לשמחה החובשת את שני הכתרים. היכולת לאפיין את מצב הרוח, או את ההרגשה הנוכחית, נובעת מהפשטה, מהכללה. זוהי התעלמות מן הייחודיות העדינה הקיימת בכל רגע ומרקם. מינון שונה של כל צבע יוצר צבע חדש; התגית 'ירוק' מכילה אין ספור גוונים, השונים מהותית זה מזה. התפילה של עכשיו אינה התפילה של עוד דקה.

אין מציאות של חסד טהור ובודד, אין הוד מובחן לחלוטין או נצח בלעדי. כל מעשה מכיל בתוכו מספר מרכיבים, וכדי לעמוד על כך, די להבחין בהשפעת האומר והשומע, הנותן והמקבל. ספירת העומר מתייגת כל יום בעזרת שתי ספירות. גם ספירות אלו הינן הפשטה של הקב"ה המתגלה לעולם בצורה פשוטה ואחדותית. אחת דבר -להים, שתים זו שמעתי (תהלים סב, יב); התורה אחת היא, אך 70 פנים שונות מקבלות אותה בדרכיהן האישיות. ההפרדה והמורכבות נובעות מאופן התפיסה האנושי, ואינו דבר ממשי - העולם כולו, על הפכיו וגווניו, הינו גילוי פשוט של -ל אחד, אותו התודעה מפרידה ומחלקת.

הספירה המפורטת והמחלקת מתכנסת לאחדות אחת, אל שער החמישים שאינו אסור בגבולות ההכרה הפשוטה; אל מתן התורה האחדותית, 'אנכי - נוטריקון: אנא נפשי כתיבת יהבית' [אני נפשי כתבתי, הבאתי] (שבת קה, א). הקב"ה כתב ונתן בשלמות, האם אנו מקבלים?