משתאה הוא הביט
בכתלים
והחוויר כשראה
שמוטים הם עדיין
ואינם מכריעים
חסר מנוח פסע
בין הבור לחרוב הזקן
מונה וחוזר ומתקן
הוא פסע וחזר ותמה
ההיו אלה ארבע מאות
או מאה אמה?
רחץ באמת המים
והרקיע מביט נאלם
דחוי
מחמת יישובו של עולם
ורוח דקרה בו
אופפת הדים של בת-קול
וקנאי
והוא – נרעד הוא
מקשיה של מחלוקת
מעוצמתה של אמת
מחוט השערה המפריד בין טמא לטהור
וחוליות לרגליו
ליאורה כהן, שנה ב' ש"ל ברמלה,
תכנית שילוב במדרשת אביב בת"א.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה