בבוקר קר אך גם קצת בהיר,
קם לו ילד בקצב לא מהיר.
את פגישתו להיום ודאי כבר פספס,
והלחץ, הוא מרגיש, על גבו מטפס.
במהירות בזריזות מתלבש מתארגן,
את הדלת יוצא ואל יעדו מכוון.
מגיע הילד אל יעדו,
אך מהרה מגלה שנמצא לבדו.
על המראה מסתכל, מבטו עגום,
לפגישתו לא איחר, אך ראשו ערום.
אל לו לבכות, בעיות צריך לפתור,
ילך אל הקופסא, כיסוי לבחור.
ובקופסא שפע, אפשרויות רבות,
אך רק אחד צריך ראשו לכסות.
גוונים שונים, צורות וצבעים,
מי מתוכם לראשו הכי מתאים?
תום ילדות את עיניו כיסה,
כיסוי משונה ידו תפסה.
שאלה ותמיהה על פני כל הרואים,
מה חשב לו הילד התמים?!
תוך זמן קצר הרגשתו התהפכה,
בליבו בודאי לא נשארה שמחה.
הצופים התמהים החלו ניגשים,
הערותיהם ודעותיהם החלו משמיעים.
איש לא מפספס כיסוי כה מיוחד,
ממש לא מתאים לילד הנחמד.
הפך הניגון מצליף וכואב.
הילד, את ראשו אחז במגינה,
לרגע התבלבל- מה נשתנה?
עד היום תמה, העניין לא ידוע,
כיצד זה קרה, היכן, ומדוע?
איך את מבטם עכשיו עוכרים
צרות עין, דחיית אחרים?
אריאל סמואלס, שיעור ד', ישיבת נצרים באריאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה