עם ישראל מתחפשׂ; רוצה בחיבור הפנימי ביותר. ביומיים במהלך השנה קרואים היהודים להפעיל את החיפושׂ על עצמם - להביט פנימה אל תוכם; הרפלקסיה תופעל וההכרה תכיר את עצמה. באחד ניצב האדם הטהור, המופשט למשפט, האני ניצב לפני -לוהיו; בשני האדם יושב בתוך עמו, מחפשׂ את עצמו ואת חבריו - מתחפשׂ. פורים כ-פורים; כ' הדמיון מקשרת ומפרידה, מבחינה בין השותפים השונים וההפוכים למראה - האחד חיצוני המנכיח פנימיות, והשני פנימיות שאמורה לקרום חיצוניות בטהרה.
מגיל הילדות רבים מאיתנו מתחפשֹים בפורים, מראים את התוך דרך הלבוש החיצוני; באמצעות הגילוי כי החוץ נחשף כתחפושׂת, הפנימיות מתפרצת. כאשר מתברר שקר החיפושׂ החיצוני, מתגלה כי החופשׁ מצוי בידנו, אם נרצה. האפשרות לבחור כיצד להיראות ולהתגלות פותחת צוהר זמני פנימה, ביום זה החברה הסגורה נפתחת לרווחה - לברכה.
ב"ה זכינו לאתחלתא דגאולה, אך מחפשׂים אנו בתוכנו את הדרך לגאולה השלמה, הגאולה הפנימית כרוכה בחיפושׂ הטוב בתוכנו ובשחרורו; בהשלת התחפושׂת המכסה על החופשׁ. עם ישראל מתחפשׂ, כי זו דרישה שלו מעצמו ולא מאף אחד אחר. אי הנוחות עם המצב הנוכחי, שאינו משקף נכוחה את הפנימיות מוביל להתחפשׂות. אנו מתחפשׂים כדי לשבור את החוקיות החברתית הכובלת, להוכיח כי אצל כולנו מסתתר אותו החופשׁ; החופשׁ חופשׂ. התחפושׂת השונה מגלה את החיפושׂ הדומה והחופשׁי-ייחודי הקיים בכל אדם; שוברת את היכולת לשפוט על פי המלבוש, שלא תמיד נבחר מתוך חופשׁ.
החופשׁ שלנו אינו מסתפק בדרישת טוב לעצמו, הוא דורש טוב לעמו. עלינו להרחיב את החופשׁ הפנימי שמצאנו בעצמנו; לנסות ולשתף בתוכו גם את התחפושׂת של האחר, שעוד לא מצא את החופשׁ שלו. ההכרה בכך שמדובר בתחפושׂת, משחררת אל החופשׁ.
זהו סיפורה של מגילת אסתר - למרדכי ואסתר היו תחפושׂות נהדרות למראה. עם זאת, הם השכילו להבין ולהבחין בחופשׁ הפנימי הטמון בהם. חופשׁ זה היה האפשרות לחפשׂ את החופשׁ של שאר המתחפשׂים, האפשרות לחלוק את שמחת גילוי התחפושׂת עם העם כולו, ולשחרר מעולו של אותו רשע - לא מהתחפושׂת שהעטה עליהם אותו רשע, אלא מהכבילה הפנימית שהייתה. הלבוש נותר תחפושׂת, אך האדם היהודי כבר לא היה חפוס. ה\חופשׁ הוא מקום פנימי השואף להתגלות כלפי חוץ, אך מסוגל להתקיים גם תחת תחפושׂת.
אדר שמח וחופשׁי באמת!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה