עצמאות היא יכולת ביטוי העצמיות. היא דורשת עוצמה. בלי הבחירה בבחירה החופשית, העצמאות אינה אפשרית. האדם נתון בעריסה, עטוף מכל עבריו במציאות המכילה אותו בתוכה; הופכת אותו לעצם מעצמיה, אובייקט אחד מיני רבים. לא משנה לאן ינוע האדם, הוא לא יימלט מן המרחב בו הוא נתון, המציאות תמיד תהיה שם, נמצאת.
האדם אינו חי בריק, כל תנודה שלו, מולידה תנועה החולפת בסביבה בה הוא נתון. כל אחד משפיע ומחולל, ומנגד מושפע ומקבל. כשם שהאדם מעצב את המציאות סביבו, היא מעצבת אותו ואת אופני סיבובו. ניתן לשאול האם עיצוב זה מעציב, אך זהו שאלה מיותרת. אפשר להיות עצובים כי איננו רואים אינפרה אדום, אפשר גם לְבכות את הכנפיים שאינן. אך אפשר גם להסתכל על מה שיש ולהתמודד בעזרתו, לשמוח בו. ישנן שאלות שאינן מעניינות מפני שאינן רלוונטיות. האדם נתון במציאות, וזהו נתון. הוא חייב לשאול כיצד הוא מקדם ומשפר אותה, אך אינו יכול להתעלם מקיומה.
עם המציאות יש להשלים, לקבל אותה כהווייתה, כדי שתפתח האפשרות להשלים את חסרונה. לפני שנכיר במה שמונח לפנינו, ואנו מונחים בו, לא נוכל להתחיל ולתמרן את עצמנו ואותו. האדם אינו בועה, והמציאות אינה חלום הנתון אך ורק לגחמותיו האישיות.
עצמאות אינה תלויה בגבולות; למעשה, גם היא נתונה בתוכם, ומשתתפת במשחק המציאות, אך היא איננה נתונה למרותם. מתוך מכלול ה'עצמי', המורכב ומושפע מסביבתו, ישנו מרכיב שאי אפשר לשחק בו; הוא תמיד יכול לקבל את ההכרעה בעצמו - זוהי הבחירה החופשית והעצמאית.
אדם הזורם עם סביבתו ואינו משלח בה זרמים משלו, משול הוא כאבן - משול ולא מושל. אדם שאינו מוצא את ביטויו האישי, השונה מהמסרים שהסביבה משדרת כלפיו, אינו נמצא. אין צורך בבעיטה או במאיסה ברקע בו הוא נתון, רק בהוספת הנופך האישי, שלרוב אינו סותר את הקיים. לעיתים צריך להשיל כבלים מסוימים, העוטפים אותנו בחיבה, אך יש לזכור כי גם אם את הנעשה אפשר להשיב, התשובה מותירה צלקות.
שינוי בריא מתרחש בהדרגתיות, ואינו קורע את מרקם האישיות והמציאות. שבירה איננה דבר חיובי, והתפרצות בלתי נשלטת - אינה נשלטת אף בידי האדם. המתח בין שאיפה לשפר, לתקן או לשנות, נמתח בין הרצון לבין המציאות - לה גמישות מוגבלת. זהו הפער בין הרצון למציאות, הזמן הוא התהום והגשר הצר, המסמל את הגמישות ויכולת קליטת השינוי.
קריעת ים סוף הייתה. עם נולד מבין המשברים. הייתה זו קריעה אלימה ומהדהדת, ולעומתה הגאולה האחרונה מאופיינת באיטיות, שגם היא כואבת בדרכה זרועת החרולים. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן; כִּי-הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה', וּמְאַסִּפְכֶם -ֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ישעיה נב, יב).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה