הגינה בבית האחוזה של אדון סם נאה ביותר. מרחבי דשא אינסופיים, ערוגות פרחים צבעוניות, ועצים מסודרים ומעוצבים. פה ושם גם מנצנצת השתקפות השמש מעל מי בריכה קטנה. כולם אוהבים את הגינה, אפילו הציפורים, ובאים לעתים תכופות ליהנות מהשתכשכות במים, מצל של עץ או מריחו המתוק של פרח יפיפה. היום השמים עומדים ואין ציפורים, הרוח לא נושבת וצליל רשרוש העלים חסר. ההתרגשות מורגשת, המתח עולה. היום, בגינה, תתקיים מסיבת תה.
לא כל יום מתרחשת מסיבה כזו, אין זה עניין של מה בכך. ביום המיוחד הזה מגיעים אל הגן אנשים מיוחדים, המדברים באופן מיוחד על עניינים חשובים ביותר. אין שום דבר סתמי במאורע הזה, והשגרה בגן, כך נראה, יצאה לחופשה.
ההכנות למסיבה הושלמו; הגינה נקיה ומסודרת, היא במיטבה היום. מזג האוויר, אמנם מבשר רעות, אך לפחות בינתיים נראה נח. השלחן ערוך, הקומקום כבר רותח, ועוד מעט יגיעו האורחים. הספלים העדינים במקומם, ואפילו כיסאות העץ העתיקים, לא שכחנו, כבר ממוקמים סביב השלחן העגול. לפני רגעים ספורים הודיע הטבח שהאוכל מוכן אף הוא לקחת חלק באירוע המיוחד. במשך כל שעות הבוקר נעשו ההכנות, ומיטב כוחותיהם של אנשי משק הבית הושקעו בכך. הכל, כולם, דרוכים ומתוחים, המסיבה תחל בכל רגע. התפאורה כבר במקום, רק השחקנים עדיין חסרים.
והנה, סופסוף, הגיעה שעת הצהריים הנכונה, וראשון האורחים הגיע. את השעון כאן, מכוונים לפי האורחים. מיד עם הגעתו התעוררה הגינה שוב לחיים. הרוח החלה מנשבת ורשרוש העלים נשמע יחד עם הציפורים המצייצות. האורח הצית את אש חיי הגינה שוב. מבטו טוב ושמחה, הליכתו קלילה וקופצנית ונוכחותו נעימה. החיים, הוא קורא, נמצאים אצלו. הצבעים עצמם, יהיו שיאמרו, נעשו עזים יותר בנוכחותו. הוא עובר בתוך הגן, חיוניותו זורמת אל כל הסובב, ומכוון פניו אל השלחן הערוך.
האורח השני לא אחר לבוא. רק פתח הוא את השער, וכבר, פילח מבטו את הגן הקסום. הוא מסרטט בעיניו את הקווים, הברורים עכשיו הרבה יותר, ומבדיל בין ערוגה ועץ, בין עלה דשא למשנהו. הרזולוציה במקום עלתה מעצם נוכחותו. כמעט והוא מבדיל בין חלקיקי המים בחדותו. אין תו שקרי אחד המסוגל לעמוד מול עיני התכלת הקרות. הטמפרטורה בגן צנחה בבת אחת.
המוזמן השלישי הוא יצור תמוה ביסודו. עיניו משוגעות ומבע עיניו חתום. חזותו הכללית צועקת בקול סימני שאלה. אישיותו שואלת, דורשת, אף פעם לא מסתפקת. הגן, בכניסתו המאוחרת, התמלא ערפל חלומי, ואפלה התפזרה במקום. באיחור ניכר הגיע האורח הזה, והצטרף אל חבריו הממתינים כבר ליד השלחן. על כל עלה כותרת מתעכב, וכל משב רוח קל מסית את מבטו התמה. שבילי הגן מתבלבלים, ומבואות סתומים נוצרים יש-מאין בגן היפה. העצים נהיו צפופים והחלו מהתלים בנוכחים בצורותיהם המשונות. האם אלו באמת עצים? כניסתו קראה אל השמים, ומיד החלו אלה מתמלאים עננים. השמש הרימה רגליה ונסה אל הצללים.
האורחים סופסוף הגיעו, והמסיבה יכולה להתחיל. כוסות החרסינה וכסאות העץ משווים למסיבה טון עדין אך עם זאת יציב. העוגות הונחו, התה נמזג, האורחים פצחו בשיחה ערה, והעננים רעמו גם הם. הגשם החל מטפטף.
דומה היא השיחה ביניהם למשחק מונופול. כל אחד מן האורחים מקבל צורה וצבע, נהיה חייל במשחק. הקוביות הן יכולת המיקוח והויכוח, החכמה והיכולת, שיקבעו כמה יתקדם כל שחקן. והמניות - האמת, הצדק, הטוב מול הרע, המציאות מול החלום. כל אלו התקבצו אל לוח משחק אחד... רגע, עוצרים האורחים, משהו חסר.
בדיקה זריזה העלתה כי הכל נמצא, כל פרט ופרט במקומו, אך רק הלוח, לוח המשחק - נעדר. מיד מרימים האורחים את פניהם אחד אל השני בדאגה-
היכן, לכל הרוחות, נמצא אדון סם?
אריאל סמואלס, שיעור ד', ישיבת נצרים באריאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה