מפגשים מפרים, וכל סוג של נגיעה וחיכוך עשוי לתרום לבהירות וליצור. כאשר מתייחסים אליהן כראוי, גם התנגשויות מולידות טובה. כשגופים או רעיונות נצמדים ומתגוששים, חלקים מתנועעים, משתנים ולעיתים נפרדים מהגוף הראשוני; מתגלה כי מה שנחשב כעיקרי הוכח כטפל. המציאות המשתנה והדוקרת מאלצת את הרעיונות להתפתח, להתפשט בהתאם למרחבים הריקים שהתגלו והתחדשו. כל קפיאה מובילה לאובדן תוקף, לאי-רלוונטיות. כל עצם ודבר חייב להישאר מעודכן ומקושר להתרקמות החיים, אחרת הוא נקבר בתהומות הזיכרון; החוויה אובדת וההשפעה נגוזה.
פני השטח חייבות להימתח באופן תמידי, להתפרס ולהתפרש, אחרת נוצרים קמטים והליבה נעלמת בסבך. צריך לשמר את החיוניות שיש לגילוי המציאותי של תורת החיים, את הדיבור והקשר שיש לה אל לב המציאות והנמצאים. מה שהיה טוב לפני שנים, הצבע שזרח ונגה – עשוי לאבד את חִנו וחיוניותו, בהיעדר תשומת לב מצידנו. מענה קיומי ניתן בזמנו, דור אחר דור, אך הטרדות שהיו התפתחו מאז; העולם מתקדם וגם היהדות חייבת להישאר מתואמת, קשורה ונהירה.
כל שונה הוא מנוכר מטבעו, וכל זר – מוזר ומאיים. מושג השקוע בעבר הופך לטרנסנדנטי, ואינו מעורר זיקה ויחס, וכך –לוהים הופך לזר ואחֵר לאדם; נותרת רק מסכה פלקטית. ההיקף והנגיעה של חלק ממושגי הדת אל החיים וזרימתם הצטמצם, ואיתם התערפלה והתנדפה גם הרלוונטיות שלהם. המושגים עצמם לא השתנו והתרוקנו – המציאות כן. כל קיפאון והתקבעות מאבד את עצמו לדעת; חום החיים אינו מאפשר את קיומם של עצמים זרים ונוכריים; הדרישה 'אלוהי מסכה לא תעשה לך' (שמות לד, יז) טבועה בבריאה וזורמת בעורקיה, והאדם אינו יכול להשלים עם הריקנות לאורך זמן.
תורת חיים ניתנה לנו; חוקה שחיים מצויים בה, אם נשכיל להנפיקם ולגלותם. עם הנצח לא מפחד, ויש לו כבר דרך; אך דרך יש להוסיף ולסלול. הלפיד עובר הלאה, והיד המושטת לקבלו שולטת על עוצמת האש ובהירותה; אש יש לטפח ולהזין, ולא להזניח.
החיים מכריחים והמציאות דוחקת וממלאת כל חלל פנוי; כאשר נוצר וואקום הוא מתמלא במצוי, גם אם אינו רצוי. כך או כך, התרבות המצויה הופכת לבת-בית, ולכן אלטרנטיבה היא דבר נצרך בהכרח. אילו לא תתפתח תפיסה ונגיעה עדכנית, ייתפסו וישלטו רעיונות אחרים, זרים.
יש מאין אי אפשר ליצור, ולכן צריך לפעול עם מה שיש ושהיה; גם אם לכאורה העבר התעפש, הוא עצמו מסוגל להתחדש. למזלנו, רעיונות חיצוניים יוותרו לעולם נוכריים; סופו של שתל להידחות. יש לקבץ את הנדחים שנדחו ואבדו באשמת האדם במשך הזמנים, ולהפיח בהם את רוח התקופה.
השחרור של ההגות העצורה הופך אותה לאצורה ונוכחת, במקום מעמסה וטורח מתגלה מטען חיובי וקורן; העושר יתגלה גם כאושר. לשם שכלול הרעיונות, יש להפשיטם מן העור התפל והטפל ולפשט אותם בחזרה להווה, להגשים אותם. מחזור ההגשמה וההפשטה מוסיף ומתהלך, והחיים נעים בתוכו. מתוך המכורה תצא עטרה, ומעתיק שנעתק יצא מתוק ומחוזק. ההתנגשויות המערערות – מעוררות, ונשיכות התקופות מכריחות להופיע אורות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה